שווקים ובתי קפה שכונתיים

מגדל אייפל ושאנז אליזה

שאנז-אליזה ושער הניצחון השדרה המפורסמת מובילה אל שער הניצחון. העלייה לגג כוללת כ-280 מדרגות, והנוף משם, של 12 השדרות המתפצלות מהכיכר, מרשים במיוחד. בצד השני של השדרה עומד הגראן פאלה, שנפתח מחדש אחרי שיפוץ גדול. מגדל אייפל והסן את מגדל אייפל הכי יפה לראות מכיכר טרוקדרו שמעבר לנהר, ובערב הוא מנצנץ בתחילת כל שעה. לעלייה חובה להזמין כרטיסים מראש באתר הרשמי. שייט בסן (באטו-מוש, ודט דו פון נף ואחרים) הוא דרך מצוינת לראות את רוב האתרים בשעה אחת בלי ללכת, והשייט בשקיעה יפה במיוחד. הגדה השמאלית מוזיאון ד'אורסיי שוכן בתחנת רכבת לשעבר ומחזיק את האוסף הטוב בעולם של אימפרסיוניסטים: מונה, רנואר, דגה ואן גוך. הוא סגור בימי שני.

הלובר ומוזיאון ד׳אורסה

סן-ז'רמן-דה-פרה הוא רובע הבתי-קפה הספרותיים, כמו קפה דה פלור ולה דה מגו. קרוב אליו נמצאים גני לוקסמבורג, מהיפים בפריז, עם כיסאות ירוקים לאורך הבריכה. משם עולים אל הרובע הלטיני ואל הפנתיאון. עוד שתי תחנות מומלצות בגדה הזו הן מוזיאון רודן, שהגן שלו עם "ההוגה" קסום, והאנווליד, שם נמצא קבר נפוליאון. המארה – הרובע הקסום ביותר כיכר הווז' היא הכיכר העתיקה בפריז ואחת היפות בה. בסביבה נמצאים מוזיאון קרנבלה על תולדות פריז (הכניסה חינם) ומוזיאון פיקאסו. רחוב רוזייה הוא לב הרובע היהודי ההיסטורי, עם מאפיות, חנויות ופלאפל אצל L'As du Fallafel. קרוב משם נמצא ממוריאל השואה (Mémorial de la Shoah), ביקור מרגש ומשמעותי במיוחד לקבוצה ישראלית. שימו לב: מרכז פומפידו הסמוך סגור לשיפוץ ארוך עד סוף העשור. מונמארטר בזיליקת סקרה-קר מתנשאת על הגבעה עם אחד הנופים הטובים על העיר. לידה נמצאת כיכר הטרטר עם הציירים, ובהמשך הסמטאות הכפריות, כרם הענבים הקטן ומולן רוז' למטה. למי שקשה לו לעלות מדרגות יש פוניקולר שעולה עד הבזיליקה בכרטיס מטרו רגיל. אופרה וקניות האופרה גרנייה מרשימה מבחוץ, אבל הפנים מפואר עוד יותר, עם גרם המדרגות המפורסם ותקרת שאגאל. ממש לידה נמצאת גלרי לאפייט. אפשר להיכנס לראות את הכיפה, והמרפסת על הגג פתוחה בחינם ומציעה תצפית נהדרת על אייפל. הלובר והגדה הימנית מוזיאון הלובר המוזיאון שוכן בארמון המלוכה לשעבר, ויש בו כ-35,000 יצירות מוצגות. אי אפשר לראות הכול, ולכן כדאי לתכנן מסלול של 2–3 שעות סביב היצירות המרכזיות. באגף דנון נמצאות המונה ליזה, ניקה מסמותרקי ו"חירות מובילה את העם". באגף סולי נמצאת ונוס ממילו. באגף רישלייה אפשר לראות את הדירות המפוארות של נפוליאון השלישי. על המחירים: מינואר 2026 מבקרים מחוץ לאיחוד האירופי משלמים 32 יורו, קבוצות מודרכות משלמות 28 יורו לאדם, ומספר המשתתפים בסיור מוגבל ל-20. זה חשוב במיוחד לתכנון קבוצות. המוזיאון סגור בימי שלישי. חובה להזמין מראש מועד כניסה, ורצוי להיכנס דרך כניסת Carrousel הפחות עמוסה. 🔗 https://www.louvre.fr abc7news

גני הטולרי

גני טווילרי הגנים הפורמליים שבין הלובר לכיכר הקונקורד תוכננו על ידי לה נוטר, אדריכל הגנים של ורסאי. יש בהם בריכות עם כיסאות ירוקים ופסלים של מאיול. הכניסה חינם. מוזיאון האורנז'רי זה מוזיאון קטן בקצה הגנים. גולת הכותרת שלו היא שני חדרים סגלגלים שמונה תכנן במיוחד לציורי "הנימפיאות" הענקיים שלו, ומי שיושב שם מרגיש שהוא בתוך הגן בג'יברני. בקומה התחתונה יש אוסף של רנואר, סזאן ומודיליאני. הביקור לוקח כשעה וחצי והמוזיאון סגור בימי שלישי. יש כרטיס משולב עם אורסיי. 🔗 https://www.musee-orangerie.fr

מוזיאון הלובר

הלובר והגדה הימנית מוזיאון הלובר הוא הגדול בעולם, ואי אפשר לראות את כולו ביום אחד. כדאי לבחור מראש כמה יצירות מרכזיות: המונה ליזה, ונוס ממילו, ניקה מסמותרקי ודירות נפוליאון השלישי. חובה להזמין כרטיסים מראש, והמוזיאון סגור בימי שלישי. אחריו אפשר לטייל בגני טווילרי עד מוזיאון האורנז'רי, שבו תלויות "הנימפיאות" הענקיות של מונה. זה מוזיאון קטן ונינוח, מושלם למי שהלובר עייף אותו. בדרך כדאי לקפוץ לחצר השקטה של פאלה רויאל עם העמודים בפסים.

רובע המארה-

בונה מסלול סיור מפורט הכולל שעות פתיחה. רובע המארה השם "מארה" פירושו ביצה. עד ימי הביניים זה היה שטח ביצות על גדת הסן, שנזירים ייבשו והפכו לשדות. במאה ה-17 האצולה הצרפתית עברה לכאן ובנתה עשרות ארמונות עירוניים, שנקראים "הוטל פרטיקולייה". אחרי שחצר המלוכה עברה לוורסאי, האצילים עזבו, והרובע הפך לשכונת בעלי מלאכה ומהגרים. בשנות השישים הוא כמעט נהרס, והציל אותו חוק שימור שיזם שר התרבות אנדרה מלרו. היום זה אחד הרבעים הכי יפים ותוססים בפריז, והוא נשמר כמעט בשלמותו מהמאה ה-17. הרובע היהודי, "הפלצל": רחוב דה רוזייה הוא לב הרובע היהודי ההיסטורי. הוא נקרא "פלצל", "כיכר קטנה" ביידיש. כאן התיישבו יהודי מזרח אירופה בסוף המאה ה-19, ואחריהם יהודי צפון אפריקה. אפשר לעצור לפלאפל המפורסם ב-L'As du Fallafel ובמאפיות יהודיות ותיקות. ברחוב פאווה, סמוך לרוזייה, עומד בית הכנסת אגודת הקהילות, שתכנן ב-1913 הקטור גימאר. זה אותו אדריכל שעיצב את הכניסות המפורסמות בסגנון אר נובו לתחנות המטרו. בזמן הכיבוש הנאצי פוצץ בית הכנסת, והוא שוקם אחרי המלחמה. אנדרטת השואה (Mémorial de la Shoah): האנדרטה נמצאת בקצה הדרומי של הרובע. בכניסה עומד קיר השמות, שעליו חרוטים שמותיהם של כ-76 אלף יהודים שגורשו מצרפת. הכניסה חופשית. זו עצירה מרגשת מאוד לקבוצה ישראלית. לאורך הרובע כדאי גם להצביע על השלטים שקבועים על קירות בתי הספר ומנציחים את הילדים היהודים שגורשו מהם. מוזיאון קרנבלה (Carnavalet): מוזיאון ההיסטוריה של פריז, בשני ארמונות מחוברים. הכניסה לתצוגה הקבועה חופשית. יש בו חדרים משוחזרים מתקופות שונות, שלטי חנויות עתיקים ופריטים מתקופת המהפכה, כולל דגמים של הבסטיליה. אם יש רק חצי שעה, אפשר להסתפק בחצר הפנימית היפהפייה. עוד בדרך: מוזיאון פיקאסו, בארמון שנקרא "Hôtel Salé", "הארמון המלוח", כי בעליו התעשר מגביית מס המלח. רחוב פרנק בורז׳ואה מלא חנויות מעצבים, ורבות מהן פתוחות גם ביום ראשון, מה שנדיר בפריז. פלאס דה ווז זו הכיכר המתוכננת העתיקה ביותר בפריז, ורבים רואים בה את היפה בעיר. המלך אנרי הרביעי הורה לבנות אותה, והיא נחנכה ב-1612 בחגיגה גדולה לכבוד אירוסי בנו, לואי ה-13, עם אנה מאוסטריה. במקור היא נקראה "הכיכר המלכותית". העיצוב: 36 בתים זהים, תשעה בכל צלע, בלבנים אדומות עם אבן בהירה, גגות צפחה ואכסדרות מקומרות לאורך הקומה התחתונה. באמצע הצלע הדרומית בולט "ביתן המלך", ומולו בצלע הצפונית "ביתן המלכה". במרכז הכיכר גן עם עצי טיליה, מזרקות ופסל רכיבה של לואי ה-13. השם: במהפכה הכיכר הוחלפה בשם, וב-1800 קיבלה את שמה הנוכחי לכבוד מחוז הווז׳ במזרח צרפת. זה היה המחוז הראשון ששילם את המסים לרפובליקה החדשה. סיפור שקבוצות אוהבות. בית ויקטור הוגו: בבית מספר 6 גר ויקטור הוגו בין 1832 ל-1848, ושם כתב חלקים מ"עלובי החיים". היום זה מוזיאון, והכניסה לתצוגה הקבועה חופשית. אפשר לראות את הדירה, את הרהיטים שעיצב הוגו בעצמו ואת הרישומים שלו, שמעטים יודעים שהיה צייר מוכשר. מאחורי המוזיאון יש גם גינה וקפה. טיפ: בפינה הדרום-מערבית של הכיכר יש דלת קטנה שמובילה דרך הגן של ארמון סולי אל רחוב סנט אנטואן. זה מעבר נסתר ויפה, שמוביל הישר לכיוון הבסטיליה. לפעמים הדלת סגורה, ואז עוקפים דרך הרחוב. כיכר הבסטיליה המבצר: הבסטיליה נבנתה במאה ה-14 כמבצר שהגן על הכניסה המזרחית לפריז. עם השנים הפכה לכלא מלכותי, שאליו נשלחו אסירים בפקודה ישירה של המלך, בלי משפט. בין אסיריה המפורסמים היו וולטר והמרקיז דה סאד. היא הפכה לסמל של העריצות המלכותית. 14 ביולי 1789: ההמון פרץ לבסטיליה בעיקר כדי להשיג אבק שריפה. בפנים נמצאו רק שבעה אסירים. ובכל זאת, הכיבוש הפך לסמל של המהפכה הצרפתית, ו-14 ביולי הוא היום הלאומי של צרפת. המבצר נהרס עד היסוד, ואבניו נמכרו כמזכרות. חלקן שולבו בגשר הקונקורד. מה רואים היום: המבצר עצמו לא קיים. במרכז הכיכר עומד עמוד יולי, ובראשו פסל מוזהב של "גאון החירות". הפתעה לקבוצה: העמוד לא מנציח את מהפכת 1789, אלא את מהפכת יולי של 1830. קווי המתאר של המבצר מסומנים באבני ריצוף בכיכר ובתחילת רחוב סנט אנטואן. שרידי יסודות אמיתיים אפשר לראות ברציף של קו המטרו 5, ובגינה קטנה סמוכה, "סקוור אנרי גאלי". בצד הכיכר עומדת אופרת הבסטיליה המודרנית, שנחנכה ב-1989 לציון 200 שנה למהפכה. סדר סיור מומלץ כדאי להתחיל בכיכר העירייה, להיכנס לרחוב דה רוזייה ולרחוב פאווה, לעצור באנדרטת השואה או בקרנבלה, להמשיך לפלאס דה ווז ולבית ויקטור הוגו, לעבור דרך הגן של ארמון סולי ולסיים בבסטיליה. כך ההליכה נמשכת כשלוש שעות בקצב נוח, כולה במישור, עם הפסקת קפה בכיכר. יום שלישי מתאים מצוין לסיור הזה. קרנבלה, בית ויקטור הוגו ומוזיאון פיקאסו סגורים בימי שני, אנדרטת השואה סגורה בשבת, והחנויות היהודיות ברחוב דה רוזייה סגורות בשבת.

שאנז אליזה

שאנז-אליזה ושער הניצחון שער הניצחון נפוליאון הזמין את השער ב-1806 לכבוד ניצחונותיו. מתחתיו נמצא קבר החייל האלמוני, ובכל ערב ב-18:30 מדליקים שם מחדש את הלהבה בטקס קצר ומרגש. העלייה לגג היא כ-280 מדרגות לולייניות. יש מעלית חלקית, אבל רק לבעלי מוגבלות. מלמעלה רואים כוכב מושלם של 12 שדרות. לשער מגיעים דרך מנהרה תת-קרקעית, לא חוצים את הכיכר.שאנז-אליזה והגראן פאלה השדרה המפורסמת מתאימה לטיול רגלי מהשער לכיוון הקונקורד. בדרך נמצא הגראן פאלה, ארמון הזכוכית והפלדה מתערוכת 1900, שנפתח מחדש אחרי שיפוץ גדול ומארח תערוכות מתחלפות. כדאי לבדוק מה מוצג בזמן הביקור. 🔗